Илья, во 2-м Послании к Коринфянам 12:9 сказано: "Сила Моя совершается в немощи". В греческом тексте здесь стоит слово δύναμις. Павел говорит о том, что именно в физической слабости, в страданиях, проявляется божественная энергия. Как ваше определение — "сила как смысловые связи" — работает в этом стихе? Если сила — это просто "понимание связей", то почему она "совершается" именно в немощи и страданиях, а не в момент ясного интеллектуального прозрения? И как в этот контекст вписывается ἰσχύς (крепость), которую Павел обретает именно тогда, когда он слаб?

Всегда!

Мы разбираем не слабость, а немощность. Это разные понятия: ἀδύνατος vs ἀσθενής.
Поэтому, Ваш вопрос как бы не из той оперы.

Немощь онтологична, а слабость экзистенциальна.

1. Что значит «немощь онтологична»?

Если мы переводим это на язык нашего разбора, то онтологическая немощь — это конститутивная данность. Это то, что составляет саму структуру бытия человека перед Богом.

· Это ἀσθένεια Павла во 2 Кор 12:9 — «жало в плоти», которое не убирается, потому что оно встроено в его апостольское призвание.
· Это «немощное Божие» в 1 Кор 1:25 — Крест, как онтологический выбор Бога стать уязвимым в истории.
· Это смертное тело (1 Кор 15:43), которое сеется в тление. Это не выбор — это условие существования падшего мира.

Здесь немощь не зависит от обстоятельств. Она есть фон, на котором разворачивается драма спасения. Её нельзя «включить» или «выключить» в зависимости от собеседника.

---

2. Что значит «слабость экзистенциальна»?

Экзистенция — это способ переживания и осуществления себя в конкретных ситуациях. Следовательно, экзистенциальная слабость — это ситуативное, временное состояние:

· Это усталость после долгого пути (Ин 4:6 — Иисус утомился от дороги).
· Это неуверенность в конкретном вопросе (Рим 14:1 — немощный в вере, который ест овощи, потому что его сейчас мучает совесть).
· Это физическое истощение от голода или болезни, которое можно восполнить сном или пищей.

Слабость — это модус (режим) существования. Я могу быть слабым сегодня, но сильным завтра. Немощь — это экзистенциал (фундаментальная структура), которая остаётся при мне всегда, даже когда я полон сил.

Это откуда?

Про немощь и слабость было из Библии. Не от нас.

הנה ההסבר הפשוט מאוד בעברית:

---

הסבר פשוט על הקטע מהזוהר

1. מי מלך העולם?
      יש מלך על כל העמים. הוא חזק ומפחיד, וכולם – גם גדולים וגם קטנים – פוחדים ממנו. אבל זה לא באמת מלך רשע – זה הקב"ה בעצמו! רק שאנחנו לא רואים את זה.
2. ארבע מלכויות
      יש ארבע מלכויות בשמים, והן שולטות על כל העמים. אבל הן לא עושות כלום בלי רשות מהקב"ה. אפילו דבר קטן – רק הוא מחליט.
3. מה זה "עמים" בפנים שלנו?
      בפנים, בתוכנו, יש רצונות אנוכיים – אלה "העמים". הם רוצים לשלוט עלינו, להרחיק אותנו מהקב"ה. הם משתמשים בחכמה ובהנאות כדי לבלבל אותנו.
      הם גורמים לנו לפקפק בקב"ה, להפסיק להאמין, ואז האור (הטוב) עוזב אותנו והולך אליהם.
4. מה קורה בגלות?
      כשאנחנו בגלות (גם בפנים, וגם בחוץ), הרצונות הרעים שולטים בנו. הם מייסרים אותנו ומשפילים אותנו. אבל הכל – מהקב"ה! הוא רוצה שנפחד ממנו, אבל כי אנחנו לא מרגישים אותו – אנחנו פוחדים מהרע שבחוץ.

5 למה זה טוב?
   כל הייסורים האלה – הם לא בשביל להכאיב לנו. הם בשביל לעזור לנו לגדול, להגיע לאמונה חזקה ואמיתית, בלי פחד וספק. בסוף, כשיש לנו אמונה שלמה – הרע ייעלם, והאור הטוב יחזור אלינו.

6. הכל מהקב"ה
      בסוף הכל יתגלה: כל הרע, כל העמים, כל האנשים – כולם עשו רק מה שהקב"ה רצה. הם כמו כלים שלו. אפילו כשהם הרעו לנו – הם דווקא קירבו אותנו לתיקון.
7. אדם עושה מה שהקב"ה רוצה – בלי לדעת
      כל אדם בעולם עושה מה שהקב"ה רוצה – אבל לא תמיד יודע את זה. הקב"ה נותן לו רצון קטן (כמו כסף, כבוד), ובגלל זה הוא עושה דברים. ככה הוא עובד את הקב"ה בלי להרגיש.
      התפקיד שלנו: לעשות את זה בכוונה, מתוך רצון אמיתי, כמו בן שרוצה לעזור לאבא שלו.
8. הסוף הטוב
      כשנגיע לאמונה שלמה – הרע ייעלם כמו אבק, ולא יישאר ממנו זכר. כל העולם יתמלא בידיעת הקב"ה, ויהיה רק טוב, כמו שכתוב: "הארץ תמלא דעה את ה'."

как мучают и унижают эгожелания?

אשאל אותך בכנות:
אתה מרגיש לפעמים שאתה עושה משהו טוב – אבל בפנים אתה לא שלם?
שאתה רוצה להצליח, אבל כל פעם מחדש אתה נתקל באותו קיר?

זה בדיוק מה שהזוהר קורא "ייסורי העמים" – לא אויבים בחוץ, אלא קולות בתוכך שגורמים לך להרגיש קטן, מבולבל, או רחוק מהטוב שאתה באמת רוצה להיות.

הנה דוגמאות מעשיות איך הרצונות האנוכיים שלנו מייסרים ומשפילים אותנו – בדיוק כמו שהזוהר מתאר:

---

1. השפלה דרך "השכל" – כשהמוח שלך אומר לך לוותר

· אתה רוצה להתפלל, ללמוד, או לעזור למישהו – אבל פתאום המחשבה אומרת:
    "מה זה נותן? זה לא הגיוני. תעשה משהו מועיל יותר."
· או: "מי אתה בכלל שתחשוב שאתה יכול להתקרב לקב"ה?"
  זו השפלה של השכל – הוא גורם לך להרגיש טיפש על הדרך הרוחנית.
  זה כמו שאתה עומד לקחת צעד קדימה – ומישהו בפנים מושך לך את הרגל אחורה.

---

2. ייסורים דרך תאוות – "אני חייב את זה עכשיו"

· אתה יודע שמשהו מזיק לך – אבל אתה לא יכול להתאפק.
    (עוד שעה באינטרנט, עוד סוכרייה, עוד כעס, עוד חיפוש כבוד).
· אחר כך אתה מרגיש ריקנות – כי קיבלת את מה שרצית, אבל זה לא מילא אותך.
  זה הייסור: להשיג – ולא להיות מרוצה. כמו שהזוהר אומר: "אוכלים – ולא שבעים".

---

3. השפלה דרך השוואה לאחרים

· אתה מסתכל על חברים, על משפחה, על רשתות – ורואה שכולם "יותר מצליחים".
· פתאום אתה מרגיש לא שווה, חסר.
  זה לא בא מבחוץ – זה בא מהרצון שלך לשלוט, לקבל, להתגדל.
  הרצון הזה משפיל אותך, כי הוא כל הזמן מראה לך כמה אתה קטן לעומת אחרים.

---

4. ייסורי ספק – "אולי אין בכלל משמעות?"

· יש רגעים שבאים ספקות כבדים:
    "האם הקב"ה באמת אוהב אותי? למה הוא עושה לי ככה? אולי אין טעם?"
  הספק הזה לא נותן לך מנוחה. הוא כמו בלבול מתמיד – אתה לא יודע מי אתה, מה אתה רוצה, ולאן אתה הולך.

---

5. השפלה כשאנחנו עושים "טוב" – אבל מהרגל רע

· לפעמים אתה עוזר למישהו – אבל בפנים אתה רוצה שיחזירו לך, שיכבדו אותך, שיראו אותך.
· ואז באה ההרגשה: "אני לא באמת טוב, אני רק מחפש תועלת".
  ההרגשה הזו משפילה – כי אתה מגלה את האמת שלך, וזה לא נעים.

---

6. העונש הכי גדול – שכחה

· יש ימים שאתה שוכח את הקב"ה, שוכח שיש מטרה, שוכח את האור.
· אתה מרגיש כמו גוף ריק, בלי נשמה.
  זו ההשפלה הגדולה ביותר – לשכוח מי אתה באמת.

---

אז מה עושים עם כל זה?

הזוהר לא בא לייאש – אלא להסביר את השיטה:
כל הייסורים האלה הם בדיוק הכלים שבהם הקב"ה בונה אותך.
בכל פעם שאתה מזהה את הרצון הרע שמייסר אותך – אתה כבר לא בתוכו.
אתה יכול לבחור:

· לקום מהספק – ולהגיד "אני בוחר להאמין למרות הכל".
· לצאת מההשוואה – ולהגיד "מה ששלך – שלך, ומה ששלי – שלי".
· לשבור את התאווה – ולהגיד "לא עכשיו".

---

בקיצור, כמו שאתה שואל:
הרצונות האנוכיים שלנו הם כמו מלך רשע בתוכנו – אבל בסוף מתברר שהם משרתים שלנו, כי הם מכריחים אותנו לחפש את האמת.
וכשאנחנו בוחרים אמונה מתוך הייסורים – אנחנו הופכים את הרע לטוב.

רוצה שנדבר על דרך מעשית לצאת מזה – בלי להלחם, אלא עם הכוונה נכונה?

А почему ощущение Творца, называемое шхина,
называется также страхом перед Ним?

שאלה מצוינת – כי היא נוגעת ללב העבודה הרוחנית.

אנסה להסביר את זה מאוד פשוט, צעד אחר צעד:

---

1. מה זה "שכינה" בפשטות?

שכינה = ההרגשה שהקב"ה איתי, פה, עכשיו.
זה לא איזה אור מופשט – אלא תחושה פנימית של נוכחות, של מלאות, של שיש מי ששומע, רואה, ומכוון הכל.

---

2. למה קוראים לתחושה הזו "פחד"?

כי כשאדם באמת מרגיש את הקב"ה – הוא לא יכול להישאר אדיש.
זו לא תחושה של "אוי, אני מפחד שיכו אותי" – אלא פחד של יראה, כמו לעמוד מול מלך אמיתי.

תחשוב ככה:
אם אתה עומד מול אדם פשוט – אתה רגוע.
אבל אם אתה עומד מול מלך ענק, חכם, כל יכול, שיודע את כל המחשבות שלך –
איך תרגיש?
בו-זמנית:

· התפעלות עצומה
· בושה קטנה ("הוא רואה מה אני באמת")
· ורצון עז להיות ראוי להיות מולו.

זה הפחד.

---

3. פחד = כלי לקבל אור

בקבלה אומרים:
אין אור בלי כלי.
הכלי לקבל את אור השכינה הוא היראה.

למה?
כי רק מי שמבין מול מי הוא עומד – יכול להתמלא.
מי שלא פוחד – לא מעריך, לא מתכוונן, לא מכוון את עצמו.

כמו ילד שמשחק מול המלך –
אם הוא לא מרגיש יראה, הוא לא יקבל שום דבר רציני מהמלך.

---

4. פחד אמיתי = אהבה אמיתית

זה אולי מפתיע, אבל הפחד הכי גבוה מביא לאהבה הכי גבוהה.
כי כשאתה מפחד מהקב"ה – אתה מפחד לאבד את הקשר איתו.
אתה מפחד לפגוע בכבודו.
אתה מפחד להתרחק ממנו.

הפחד הזה שומר על הקשר – כמו שפחד של אבא שאבד את הילד שלו, זה לא פחד חיצוני, זו דאגה עמוקה.

---

5. למה אנחנו לא מרגישים את הפחד הזה?

כי אנחנו לא מרגישים את השכינה.
אנחנו מפחדים מדברים קטנים:

· מפחדים מכישלון
· מפחדים ממבטים
· מפחדים שלא יהיה כסף

אבל הפחד הכי גדול – להפסיד את הקב"ה – אנחנו לא מרגישים,
כי אנחנו לא זוכרים שהוא פה.

---

6. אז איך מגיעים לשכינה?

דרך יראה קטנה – פחד מעונש, פחד מסבל – עד שמגיעים ליראה גדולה:
יראה = להבין שכל מה שקורה לי – זה דו-שיח איתו.
אז כל דבר קטן הופך לסימן,
וכל רגע הופך למפגש.

ואז השכינה מתגלה – לא כפחד חיצוני, אלא כאור חם,
שמלווה אותך בשקט ובעוצמה.

---

סיכום קטן:

שכינה = תחושה של "יש מישהו פה".
פחד = ההתרגשות והזהירות שאתה מרגיש מול מישהו כל-כך גדול.
בלי הפחד – אין כלי לקבל את האור.
עם הפחד – מתחילה האהבה האמיתית.

זה כמו לעמוד מול הורים אוהבים,
שגם מפחדים להעליב,
וגם אוהבים ללא סוף.

---

רוצה לדבר גם על ההבדל בין "פחד קטן" ל"פחד גדול" – ואיך עוברים מאחד לשני?

---

שורה תחתונה:
כל מה שקורה לנו – רע וטוב – הכל מהקב"ה, והכל בשביל לעזור לנו לגדול, לתקן את עצמנו, ולהגיע לאהבה ואמונה שלמה בו. בסוף – רק טוב.

ולפי אילו קריטריונים תקבע שהבנת הכל נכון?